החלטה בתיק בש"ם 2442/14 - א'

1.        המבקשים הגיעו ארצה ביום 31.3.2014 בטיסה ישירה מאוקראינה. עם הגעתם נערך למבקשים תשאול על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות. בתשאול טען המבקש 1, המחזיק באזרחות ישראלית, כי הוא נשוי למבקשת 2, כי המבקש 3 (יליד 2013) הוא בנם המשותף והמבקשת 4 (ילידת 2007) היא בתה של המבקשת 2 מנישואים קודמים. עוד טען המבקש 1 בתשאול, כי הוא מתעתד להסדיר את מעמדם של המבקשים 4-2, אשר אינם מחזיקים באזרחות ישראלית, שכן בכוונתם להשתקע בישראל. המבקש הסביר, כי בשגרירות ישראל באוקראינה נאמר לו כי באפשרותו להסדיר את מעמדם של המבקשים 4-2 עם הגיעם ארצה ולכן הוא לא פעל להסדרת עניין זה מבעוד מועד. בסופו של יום, החליט הממונה על ביקורת הגבולות לסרב את כניסתם של המבקשים  4-2 לישראל בנימוק שהמבקשים לא פעלו על-פי הנוהל הרלבנטי למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (להלן: הנוהל).

2.        בעקבות החלטת הממונה על ביקורת הגבולות הגישו המבקשים עתירה מינהלית. בפסק דינו מיום 1.4.2014 דחה בית משפט קמא (כב' השופטת ד' מרשק-מרום) את עתירת המבקשים בקבעו, כי בנסיבות המקרה החלטת המשיב לסרב את כניסתם של המבקשים 4-2 לישראל היא סבירה ואין מקום להתערב בה. בית המשפט עמד על כך שיש קושי לקבל את טענת המבקש 1 לפיה לא פעל על-פי הנוהל בעצת השגרירות הישראלית באוקראינה. עוד נאמר, כי הנימוק ביסוד ההחלטה לסרב את כניסת המבקשים 4-2 לישראל אינו פרוצדוראלי כי אם מהותי, שכן ישנה חשיבות שעניינם של המבקשים ייבדק וייבחן בטרם תאושר כניסתם לישראל. נאמר, כי דברים אלה מתחדדים בנסיבות המקרה דנא, שכן, על-פי האמור בתגובת המשיב, בדיקה במערכת הממוחשבת ("אביב") העלתה כי המבקש 1 עודנו רשום כנשוי לאישה אחרת אשר עזבה את הארץ זה מכבר; בידי המשיב אין מידע על אודות המבקשת 2; לא ברור האם אביה הביולוגי של המבקשת 3 נתן הסכמתו להגעתה לישראל; וטענת המבקש 1 כי הוא אביו של המבקש 3 טעונה הוכחה. נאמר, כי בנסיבות אלה, בהן המבקשים הציבו את  המשיב בפני "עובדה מוגמרת" מבלי שהגישו בקשה מסודרת שתאפשר לקבל החלטה בעניינם, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב. בית משפט קמא הדגיש, כי אין בפסק דינו כדי למנוע מהמבקש 1 לפנות בבקשה מתאימה בעתיד לשם הסדרת כניסתם של המבקשים 4-2 בישראל.

3.        בית משפט קמא נעתר חלקית לבקשת בא-כוח המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו והורה כי המבקשים לא יורחקו מישראל עד ליום 3.4.2014 בשעה  13:00 וזאת כדי לאפשר להם לפנות לבית משפט זה. בקשה לשחרור המבקשים 4-2 ממשמורת נדחתה בנימוק ש"צעד זה משמעותו קבלת העתירה באופן מעשי".

4.        ביום 2.4.2014 הוגשה הבקשה דנא, שאף שהוכתרה כ"בקשת רשות ערעור ובגדרה בקשה לסעד זמני" עיקר הטענות בה מופנה כלפי פסק-דינו של בית משפט קמא לגופו. בין היתר, נטען בבקשה, כי לא היה מקום לזקוף לחובת המבקשים את העובדה כי לא פעלו על-פי הנוהל טרם הגעתם לישראל, שכן בעניינם מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מסדר הדברים הרגיל, ובכללן המצב ששרר באוקראינה ערב עזיבתם והסתמכותם על מידע שנמסר למבקש 1 בשגרירות ישראל באוקראינה. עוד טוענים המבקשים, כי לא היה מקום להסתמכותו של בית משפט קמא על פסק הדין בעע"ם 7599/13 גורביץ נ' מדינת ישראל (11.11.2013), (להלן: עניין גורביץ), שנסיבותיו שונות משמעותית מעניינם. כן נטען, כי, בניגוד לאמור בפסק הדין קמא, אבי המבקשת 3 הסכים להעתקת מקום מגוריה לישראל (כתמיכה לטענה זו צורף לבקשה מסמך בשפה הרוסית, בלי תרגום). לבסוף טוענים המבקשים, כי משמעות דחיית בקשתם היא חזרתם לאוקראינה, שם ייאלצו להתגורר בתנאים לא קלים. נוכח האמור, מבקשים המבקשים כי אורה על מניעת הרחקתם של המבקשים 4-2 מישראל ועל שחרורם ממשמורת.

5.        לטענת המשיב דין הבקשה להידחות מאחר שלא קמה עילה להתערבות "בפסק הדין המפורט והמנומק של בית משפט קמא או בהחלטתו, כמו גם בהחלטה המינהלית שנתקבלה בעניינם של המבקשים". לטענת המשיב, משהמבקשים פעלו באופן המעמידו בפני עובדה מוגמרת בכך שהגיעו לישראל בלי שהתאפשר לו לבחון את עניינם מבעוד מועד, הרי שהתחייב לסרב את כניסתם ואין מקום להתערב בהחלטתו בעניין זה. לטענת המשיב, יש קושי לקבל את הטענה באשר למידע שכביכול נמסר למבקש 1 בשגרירות ישראל באוקראינה, בין היתר, מאחר שטענה זו לא נתמכה בכל אסמכתא. לכך מוסיף המשיב, כי במהלך הכנת התשובה לבקשה דנא התברר, כי המבקש 1 פעל בעבר בהתאם לנוהל כאשר ביקש להזמין לישראל את מי שעודנה רשומה כרעייתו במערכת הממוחשבת, ועל כן קשה לקבל את הטענה כי לא היה מודע לנוהל או כיצד יש לנהוג על-פיו. לבסוף נטען, כי קבלת הבקשה עשויה לעודד זוגות אחרים לפעול בדרכם של המבקשים "ולקבוע עובדות בשטח" ובכך תפגע תכליתו של הנוהל.

דיון והכרעה

6.        בטרם אדרש לגופה של הבקשה אציין, כי נראה שבענייננו מתעוררות שאלות דיוניות באשר להליך שננקט והסעדים המבוקשים בו. עם זאת, איני רואה לנכון לעסוק  בשאלות אלה בגדרה של החלטה זו מאחר שמהות הבקשה ברורה - לזכות בסעד זמני לתקופת הערעור תוך שינוי מהמצב הקיים, סעד שיעמוד בתוקפו עד להגשת הערעור או עד להכרעה בו. בין אם כך ובין אם כך נראה כי דין הבקשה להידחות. 

7.        בענייננו, אמנם טרם הוגש ערעור על פסק הדין קמא, אך בבקשה הועלו טענות רבות כלפי פסק הדין. בהתבסס על טענות אלה, ובזהירות הנדרשת ומבלי שיש בכך הבעת עמדה נחרצת למקרה שיוגש ערעור על פסק הדין, נראה כי ניתן לומר כי יקשה על המבקשים לשכנע כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפל פגם המצדיק התערבות. כפי שקבע בית משפט קמא, הצורך לפעול על-פי הנוהל, בטרם הגעת בן הזוג המוזמן לישראל, אינו מצוי אך במישור הפרוצדוראלי. הוראות הנוהל נועדו לאפשר למשיב לבחון לעומק ובצורה ראויה בקשות להסדרת מעמדו של  בן זוג זר בישראל. ברי, כי במצב דברים בו זוגות מעמידים את המשיב בפני "עובדות בשטח" בהגיעם לישראל בלי להגיש בקשה, אין באפשרותו לבחון כראוי אם מתקיימים בעניינם התנאים הנדרשים כדי שבן הזוג הזר יחל בתהליך להסדרת מעמדו בישראל, ואף אם נסיבותיו של עניין גורביץ שונות מענייננו, נראה כי ההיגיון שבבסיסם יפה גם למקרה דנא. נראה גם, כי המקרה שבפנינו ממחיש היטב את הצורך בעמידה בתנאי הנוהל, שכן טענות המבקשים ונסיבות עניינם מעוררות לא מעט סימני שאלה שיש לבחנם באופן מעמיק וראוי, במסגרת בחינה שלא ניתן לבצע על אתר: מדוע המבקשים לא פעלו ב"דרך המלך" לצורך הסדרת מעמדם של המבקשים 4-2, בפרט כאשר נראה כי המבקש 1 פעל בדרך זו בעבר; האם המבקש 1 אכן נשוי (גם) לאישה שאינה המבקשת 2; מה מעמדו של המבקש 1 ביחס למבקש 3; והאם המבקשת 2 אכן היתה רשאית לנסות ולהעתיק את מגורי המבקשת 4 לישראל. ייתכן שלשאלות אלה תשובות ברורות והגיוניות, אך נראה כי טרם בירורן לעומק, יקשה על המבקשים לשכנע, כי בהחלטת המשיב בעניינם או בפסק הדין קמא נפל פגם המצדיק התערבות.

           מעבר לכך, משמעות דחיית הבקשה דנא היא כי המבקשים יאלצו לשוב לאוקראינה, ונראה כי אין בכך כדי ליצור מצב בלתי הפיך. כפי שגם ציין המשיב בתשובתו, בהחלטת המשיב לסרב את כניסתם של המבקשים 4-2 לישראל אין כדי למנוע מהמבקש 1 להגיש בקשה מסודרת להסדרת מעמדם של המבקשים 4-2, וככל שבקשה כאמור תאושר יהיה באפשרותם לשוב לישראל. אינני מקל ראש בטענת המבקשים, כי יעמדו בפני קשיים עם שובם לאוקראינה, אך אין בטיעון זה כשלעצמו, להצדיק את קבלת בקשתם.

           מעבר לצורך אציין, כי ממילא לא היה מקום להיעתר לבקשה לשחרורם של המבקשים 4-2 ממשמורת, שכן כפי שקבע בית משפט קמא, משמעות הדברים היא למעשה קבלת עיקר העתירה. ברי, כי בקשה מעין זו חורגת מגדרה של בקשה לסעד זמני, שככלל, נועד לשימור המצב הקיים, והיא בפועל בקשה למתן צו עשה זמני המכוון למשיב, וכידוע צו כזה לא ניתן כדבר שבשגרה, ובמקרה זה לא קמה הצדקה לחרוג מן הכלל (והשוו לבר"ם 2904/12 אסדי נ' משרד הפנים,פסקה 7 (12.4.2012)).

8.        בשולי הדברים יצוין, כי עיינתי בתגובת המבקשים לתשובת המשיב, וזאת אף שלא עומדת למבקשים הזכות להגישה, ולא מצאתי כי יש באמור בה כדי לשנות מהחלטתי.

9.        סוף דבר. דין הבקשה להידחות. בנסיבות לא ייעשה צו להוצאות. החלטתי מיום 2.4.2014 בה ניתן צו ארעי לפיו יימנע המשיב מהרחקת המבקשים 4-2 מישראל תעמוד בתוקפה עד ליום 6.4.2014 בשעה 17:00, אלא אם המבקשים יהיו מעוניינים להקדים את מועד יציאתם מהארץ והדבר יתאפשר.

           ניתנה היום, ד' ניסן התשע"ד (4.4.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: